img-demo-1

הניהול לאן – על התחדשות ועל אומץ ניהולי

img-demo-1

מאת: ד”ר עדנה פשר

אני כותבת מאמר זה בהתרגשות לא קטנה. זהו גיליון המאתיים של סטטוס וזו בהחלט סיבה לקורת רוח. (קראו על לידתו וראשיתו של סטטוס במסגרת שבגוף המאמר). ואולי זו שוב סיבה לעסוק בהיסטוריה. אבל הפעם נתבקשתי על ידי העורכת לעסוק בגיליון חגיגי זה דווקא בעתיד, ולהתמקד בסוגיה: פני הניהול לאן.
מבחינתי יש בכך מעט אירוניה. בעולם של חוסר ודאות למדתי להשלים עם העובדה שאין טעם בתחזיות – רובן לא מתממש בלאו הכי. וכבר אמרו חז”ל, שמיום שחרב בית המקדש ניתנה הנבואה רק לשוטים ולתינוקות… ובכל זאת האתגר מעניין ואף מעשי, שהרי רצוי שנתכונן לקראת העתיד, גם אם קשה לנו לנבא אותו, ואני מתמודדת עם המשימה שהוטלה עלי בשמחה.
העיסוק בעתיד הזכיר לי, שלפני כמה שנים נתבקשתי על ידי מנהל בית ספר להרצות בפני ציבור המורים וההורים על דמותו של בוגר בית הספר בעולם העבודה בעתיד בעיני, עיניה של יועצת לניהול, ועל המשמעות של תחזית זו לגבי החינוך היום. לאחר שהשקעתי בכך לא מעט מחשבה, בחרתי להתמקד בהרצאתי בשני מסרים: הבוגר יצטרך להמשיך ללמוד כל חייו, שכן אנו חיים בעולם משתנה בקצב הולך וגובר, והבוגר יצטרך לשלוט בשפה האנגלית, שכן אנו חיים בעולם שבו מהפכת האינטרנט מאפשרת לנו להשתתף בפעילות גלובלית בכל תחומי חיינו מעבר למקום ולזמן, אלא שלצורך כך אנחנו צריכים לשלוט בשפה הגלובלית – שהיא האנגלית. כנגזרת מ”תחזית” זו לגבי דמותו של בוגר בית הספר בעתיד והאתגרים שיצטרך להתמודד איתם, הצעתי לציבור המורים, שיעשו הכול לחבב על התלמידים את הלמידה, כדי שחלילה לא ישנאו ללמוד, שכן כיצד יוכלו להמשיך ללמוד כל חייהם אם בית הספר ישניא עליהם את הלמידה, וכן המלצתי להשקיע הרבה בהוראת האנגלית, כדי שהבוגרים יוכלו להשתתף השתתפות פעילה בעולם הגלובלי בעזרת השפה הגלובלית.

אני מנסה לצייר בעיני עתה את דמותם של אותם בוגרי בית הספר שיבחרו בעתיד לעסוק בניהול – מה עוד ניתן לייעץ להם? מה יהיו הדרישות מן המנהלים בעתיד? מה תהיה דמותו של המנהל המוצלח בעתיד? כיצד נכשיר היום את עתודת המנהלים של המחר? מה משמעות העניין לבתי הספר לניהול ומערכי הגיוס וההכשרה של הארגונים? ואולי בעתיד לא יהיה צורך במנהלים? אולי בעתיד רוב רובה של העבודה, שתהיה עבודת ידע, שהרי עבודת הכפיים עוברת אל המכונות, תיעשה על ידי “סוכנים חופשיים” (פרילנסרים), מומחים שמנהלים את עצמם ומוכרים שירותי ידע כשאיש אינו מנהל אותם? יכול להיות, אלא שגם ניהול עצמי הוא ניהול ולכן נראה לי שירחון לחשיבה ניהולית יהיה גם בעתיד כתב עת רלבנטי, ואני יכולה להפליג עתה על כנפי הדמיון ולנחש מה עשוי לכלול למשל, גיליון ה-300 של סטטוס, בעוד כשמונה שנים!

אתחיל במה שמטריד אותי בעניין זה כבר היום. לדאבוני, רובם של הארגונים לא מתחדשים בקצב מספיק מהיר כנגזר מן הסביבה שהם חיים בה, רובם של המנהלים לא השתחררו מקונצפציות ניהוליות שאבד עליהן הכלח, רובם של בתי הספר למנהל עסקים עדיין לא מכשירים את הלומדים בהם לאתגרים האמיתיים שיצטרכו להתמודד איתם בעתיד, ואף הם עצמם מנוהלים בשיטות ניהוליות מיושנות! גם רובן של חברות הייעוץ בתחומי הניהול לא מביאות לנועציהן את חזית הידע הניהולי לגבי מה עובד ומה לא עובד באמת בימינו, כפי שאנו לומדים ממחקרים מתקדמים. לאחר שלושים שנות עיסוק בייעוץ לניהול אני נפעמת מכך. שוב ושוב אני שואלת את עצמי, מה הסיבה לכך שכל כך הרבה אנשים טובים משחקים ב”נדמה לי” ? הרי התובנות המתקדמות זמינות לכולנו. (החזון שלי היה ונשאר, שסטטוס יביא אותן לציבור המנהלים הישראלי…)
לא נותר לי אלא לציין שוב בצער, שכנראה מאז שנחשפתי לנתוני מחקר מפורסם משנות השמונים שאנשים מדווחים שהם תורמים לארגון שבו הם עובדים פחות מחמישים אחוז ממה שהיו יכולים לתרום (!) עדיין רובם של המנהלים לא מצליח לשנות את דרכיו כך שהנכס היקר ביותר בארגונים – ההון האנושי – יניב תשואות גבוהות יותר.

לצערי רובו של הניהול היום עדיין “תקוע” בתפיסה שהיתה אולי יפה לעידן התעשייתי, שבו מנהלים ארגנו בעיקר עבודת כפיים – עידן, שבו עובדים ומנהלים הניחו, שבעבודה סובלים כדי להתפרנס ואת ההנאה משאירים לשעות הפנאי. אני מאמינה שכשאנו מתפרנסים מעבודת ידע – התפיסה הזו הרסנית, מסרסת, פוגעת בפרט ופוגעת בארגון. ואם תופסים עבודה כסבל, הדרך להבטיח שהעובדים אכן יעבדו, היא להפעיל מנגנוני שליטה מתוחכמים כדי שהעובדים לא “יתבטלו” בעבודה. וכדי לארגן מנגנוני שליטה יעילים – יש לעצב ארגונים היררכיים ומסודרים, עם תחומי אחריות וסמכות מדויקים ומוקפדים, ממש כשם שמתכננים מכונות. וכשמדובר בתכנון העבודה, ממש כמו שמתכננים את המכונות, יש לתכנן הכול לפרטי פרטים, שחלילה לא יישאר שום פרט ליוזמה מקומית. בקיצור – הארגון כמכונה. אלא שבעידן הידע – ובעולם משתנה ומפתיע, ה”מכונה” פשוט לא עובדת, ואם היא עובדת היא חורקת, ואם היא לא חורקת, אין ספק שביצועיה עלובים למדי לעומת מה שהיו יכולים להיות לו היינו מארגנים את העבודה כך שהעובדים ייהנו בה כמו שאומנים נהנים בעבודתם; לו היינו מטפלים בעובדים שלנו כמו שאנו מטפלים בילדים שלנו, כמובן כשאנחנו הורים טובים, עם הרבה חום ואהבה. לו היינו מעזים להודות, שחבל להשקיע בתכנון מפורט של העבודה, שכן בלאו הכי בעולם מורכב וחסר וודאות העובדים ייתקלו במציאות, שלא ניתנת לצפייה מראש וראוי להעצים אותם – לשחרר חבל – להשאיר להם אוטונומיה להחליט איך להשיג תוצאות לפי מיטב שיקול הדעת שלהם בזמן אמת, לו היינו מעיזים להשתחרר מהיררכיות מיותרות, ממטות שמנים שרק מפריעים לעובדים לעשות את עבודתם כהלכה, מתהליכים בירוקרטים בזבזניים, שתועלתם קטנה ונזקם גדול, שכן הם מאטים את מהירות התגובה, בעולם שבו המהירות היא גורם המפתח להצלחה!
מה מסביר את המציאות הזו, שלעיתים נראית כטירוף מערכות? ממי נלמד כיצד לנהל בעידן הידע? כיצד נשתחרר ו”נשכח” את כל מה שלמדנו שכבר מזמן אבד עליו הכלח? כיצד נשנה את עצמנו קודם כל, כדי שנוכל לשנות את הארגונים שאותם אנו מנהלים ולהתאימם לסביבה העסקית, הפיזית, האנושית והטכנולוגית, שבה הם פועלים? איזה סוג מנהלים נטפח כדי שבעתיד נארגן את העבודה בצורה אפקטיבית יותר ונעצב ארגונים מעודדי חדשנות והתחדשות,

יוזמה ונטילת סיכון, לגיטימציה לניסוי וטעייה, קבלת החלטות בתנאי אי וודאות וסביבת עבודה של כיף, עתירת התלהבות, שמחת חיים וחדוות יצירה?
לאחרונה הגעתי למסקנה, שצוואר הבקבוק בדרכה של המהפכה הניהולית שכל כך דרושה לנו היא מחסור באומץ ניהולי, ואני מאמינה שהמנהלים המוצלחים בהווה ובודאי גם בעתיד הם בראש ובראשונה מנהלים אמיצים. דרוש אומץ להודות שאינך יודע מה יהיה בעתיד ולכן אינך מוכן לשחק את משחק התחזיות שאינן מתממשות ואת התכנון המפורט שחבל על הזמן שאנחנו מבזבזים עליו שכן בלאו הכי נצטרך לשנותו מול המציאות כשהיא תתהווה לעינינו. אומץ להאציל סמכויות ולהודות שהעובדים יודעים טוב מאיתנו איך להשיג את היעדים בתחום העבודה שלהם, אומץ לשנות, שכן הקבוע מסוכן יותר מן החדש בעולם דינאמי; אומץ לסגור פרוייקטים כושלים, שכן אין סיכוי שבעולם סוער כל הפרוייקטים שהתנענו יצליחו, אומץ להודות בטעויות, אומץ לשתף פעולה, אומץ לתת אמון, אומץ לבטא רגשות, אומץ לתת משוב אמיתי על ביצועים, אומץ לצאת לדרך גם כשהמידע חלקי כדי לתת סיכוי להזדמנות; אומץ להיות שונה, שכן בעולם מרושת כולם מתחרים בכולם, כולם מעתיקים מכולם ורק לייחודי יש סיכוי להצליח; אומץ לעמוד על זכותך הבסיסית ליהנות בעבודה, שבה אתה מבלה חלק גדול מחייך, אומץ לעמוד על זכותך לשלב בין משפחה לקריירה ולא להשתעבד טוטאלית לעבודה, אומץ ללמוד נושאים חדשים, לנסות טכנולוגיות חדשות, אומץ לחיות בעולם סוער, גלובלי, מפחיד אבל גם מרתק, ולהטביע עליו את חותמך האישי כמנהיג, כמורה, כמוביל דרך, כיזם, כהורה וחבר לעובדיך, כשותף ללקוחותיך ולספקיך – והכול בצניעות, בפתיחות, בעבודת צוות, ללא יוהרה, ללא התנשאות, כי העולם מורכב ורק שכל קולקטיבי של צוותים נלהבים, מחוייבים, אוהבים – גם זה את זה וגם את העבודה – יצליחו.

האם יש לכם אומץ להיות מנהלים כאלה?
ותפקידו של סטטוס הוא לסייע לכם להיות אמיצים. לשכנע אתכם שבעולם משתנה הכי מסוכן לא לשנות. להביא לכם סיפורים על אנשים שנהנים בעבודתם ולכן מצליחים ולא רק ההיפך, שמשלבים בין משפחה לקריירה ומביאים לניהול את התובנות שלהם מן ההורות, לספר לכם על ארגונים עסקיים שמתנהלים כמו ארגוני מתנדבים, על צוותי פרוייקט שמתפקדים כמו תזמורת ג’ז, על קהילות לומדות בארגונים שבהן אנשים לומדים גם מטעויות וגם מהצלחות, על תהליכים אסטרטגיים שבהם האסטרטגיה מתהווה מתוך הדיאלוג והעשייה ואינה פתרון בית-ספר של חברת יעוץ “חכמה”, על מחקרים שבהם לומדים כיצד ארגונים הופכים לשדה ניסויים של רעיונות חדשים, כי ללא חדשנות אין התחדשות. סטטוס יספר לכם, כיצד מנהלים אמנים בתיאטרון, בלהקת מחול, בתזמורת, כי משם נלמד איך לנהל עובדי ידע יותר מאשר מבתי החרושת של המאה התשע- עשרה, והיום גם בתעשייה ה”מסורתית” יש עובדי ידע, כי רק אנשים חכמים יודעים להפעיל מכונות חכמות. סטטוס יביא תובנות מעולם הטבע על סודות ההתחדשות וההסתגלות של אורגניזמים ששרדו באבולוציה של מיליארדי שנים כדי שמהם נלמד כיצד לנווט את האבולוציה של הארגונים שאנו מנהלים כך שיתאימו עצמם לסביבה וישרדו וישגשגו לשמחת כל בעלי הענין שלהם – גם הבעלים, אבל גם העובדים והלקוחות והספקים והשותפים והקהילה ואפילו הסביבה הפיזית – כדי שגם הדורות הבאים ייזכו ליהנות ממנה!
אז גם לסטטוס, כמו לכל ארגון בריא וחפץ חיים, יש כפי שאתם רואים חזון ואפילו שליחות, והוא ימשיך למלא אותה באמונה ובנאמנות לכולכם, המנהלים בפועל ואלה מכם שמתעתדים לעשות בכך, כפי שעשה במאתיים הגיליונות מאז נולד. ושיהיה לכולנו מזל טוב !

Posted in ניהול ידע וחדשנות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *