המנהל הישראלי
שרי ארליך


כבר שנתיים, בוחרת חברת דן אנד ברדסטריט, בטקס שהוא סוג של אוסקר כלכלי, את מנהלי הדור הבא. דורית בן סימון - סמנכ"ל, ראש החטיבה הפיננסית ומנהלת הסיכונים, בנק דיסקונט, עדי כהן - סמנכ"ל שיווק, סלקום ישראל בע"מ, יאיר עשהאל - משנה למנכ"ל, סופר- פארם, ארז פז - סמנכ"ל ראש אגף שיווק, כרטיסי אשראי לישראל בע"מ וטל רבן - סמנכ"ל שיווק, קוקה- קולה- נבחרו השנה כי הפגינו איכות ניהולית יוצאת דופן, יצירתיות, נועזות וחשיבה עסקית מקורית.
באותו אירוע וורן באפט, בירך מחו"ל את סטף ורטהיימר על זכייתו באות מצוינות ניהולית לאורך זמן. "הזכייה של סטף מרשימה במיוחד לאור הכמות יוצאת הדופן של מנהלים כישרוניים בישראל", הסביר. " אם מחפשים מוחות מבריקים, אנרגיה, יושרה ודמיון, מדינת ישראל צריכה להיות התחנה היחידה במסע".
האומנם? האם מה שרואים משם לא רואים מפה? האם במדינת ישראל אכן יש כמות יוצאת דופן של מנהלים/ות כשרוניים? האם הפכנו למעצמה המטפחת מנהלים? האם המנהלים הישראלים מגלים כישורים שונים וייחודים.

האם יתכן כי בניגוד לחברה הישראלית שהפכה בשנים האחרונות לקהת חושים, אגרסיבית ומושחתת, דווקא המנהלים, ניצלו מכל התחלואים המאפיינים אותנו, או אולי בעצם החולשות הרגילות של הישראלי הממוצע הופכות לעוצמות ברגע שמגיעים לתחום הניהול?

המנהל ההסתדרותי
קצת קשה לראות את הקשר בין המנהל של היום- ג'יפ ארבע על ארבע, גאדג'טים פזורים במשרד, נסיעות לאיי סיישל- למנהל ההסתדרותי של פעם. כוס תה, חולצה לבנה וגליון דבר מתחת לבית השחי, אבל שם בדיוק התחילה הצמיחה של המנהל הישראלי. אין ספק כי המנהל/ת הישראלית, מודל 2007 התקדם כברת דרך ארוכה מימי הקמת המדינה. גלגוליו לאורך השנים, משקפים את השינויים שחלו על החברה הישראלית בתוכה הוא פועל ומאפשרים לבדוק את תהליכי ההתפתחות של המנהל הישראלי, אך גם את השינויים שחלו בעולם לגבי תפיסות ושיטות ניהוליות.
בשנות ה-50 המנהלים השתייכו לאליטה גבוהה יותר מאשר העובדים, כמי שהם מעל לעובדים במדרג התפקידים. הם נתפסו כמנותקים, מרוחקים ואף הוצמדה להם תווית עדתית. המנהל האשכנזי המנהל את העובדים המזרחים. המנהל, בניגוד לפועלים/עובדים, על פי דימויים קולנועים מאותה תקופה, היה מגיע מדי פעם לביקור, על מנת לבדוק את ההתקדמות בעבודה. כבר אז, לפני ימי מצנחי הזהב, למנהל היתה מכונית, חליפה, הוא שלט היטב בעברית ואף הבין את המנטאליות הישראלית.
באותן שנים בעולם הרחב, באירופה מתאוששים ממלחמת העולם השנייה, והתיאוריות הניהוליות מקדשות את דור המנהלים- מלכים, המנהלים את הארגון בראשו הם עומדים כמלכים הדורשים נאמנות וציות מהעובדים. פיטר דרוקר, מי שלימים יהפוך לגורו החשוב ביותר בתחום הניהול, מפרסם בשנות ה-50 את ספרו " ניהול הלכה למעשה", והופך להיות החוקר הראשון שמנסח את בסיס תורת הניהול בצורה מובחנת. בספר, בניגוד למה שחשבו לפניו, הוא מדגיש. "כי יהיו אשר יהיו השכלתו הכללית של אדם או חינוכו לניהול, בעתיד, הגורם המכריע יותר מכל, שבעתיים מאשר בעבר- אינו חינוך ואף לא מיומנות; אלא היושרה".

המנהל הפוליטי
יעברו עוד עשרות שנים עד שתקבע המועצה להשכלה גבוהה כי מצבם של בתי הספר למינהל עסקים בישראל עגום ומידרדר. אבל בינתיים בארץ, בסוף שנות ה-50, מוקם החוג למנהל עסקים הראשון בארץ, באוניברסיטה העברית בירושלים. אחת הבוגרות שלו, גליה מאור, תהפוך לימים לדמות מרכזית בכלכלה הישראלית. היא וחברותיה המנהלות הנשים יפרצו לאט לשוק העבודה. ב-1978 הן תהוונה רק 9% מסך המנהלים ב-2000 22% מהמנהלים. אבל גם בשנת 2007 למרות הצמיחה באחוזים, הנשים המנהלות תמשכנה להיות מקופחות לעומת חבריהן הגברים. על-פי נתוני משרד התמ"ת, נשים מנהלות מרוויחות, 78% מחבריהם הגברים מנהלים
אבל בישראל של שנות ה-60 עוד לא הגיעה העת למהפכה הפמיניסטית. באותה תקופה כולם מגויסים למשימה הלאומית הקמת המדינה. קצב הצמיחה עומד על 12% בשנה; מי הירדן מגיעים לנגב; ורמת החיים של הוותיקים עולה עד כדי כך שהם יכולים להרשות לעצמם לרכוש סוסיתות.
לתנופת הבנייה אחראים הגופים הכלכלים של ההסתדרות: סולל בונה תנובה, המשביר לצרכן, כור, קופת חולים כללית. בראש סולל בונה עומדים הלל כהן והלל דן ובראש חברת שיכון ההסתדרותית - זליג לבון. לבון, אחיו הבכור של פנחס לבון, שהיה שר בממשלה ומזכ"ל ההסתדרות, היה פעיל במפלגת העבודה, שימש מזכיר אגודות מקצועיות רבות במועצת פועלי תל-אביב ויפו, ורק לאחר מכן הצטרף לחברת 'שיכון' כמנהל.
באופן טבעי המנהלים הבכירים של הגופים הכלכלים הסתדרותיים נבחרו מתוך אנשי המפלגה. כשהכישורים המקצועיים הניהולים היו רק נלווים לכשרון הפוליטי וליכולת להסתדר עם אנשי המערכת המפלגתית. גם ההחלטות הניהוליות שהתקבלו נקבעו בהתאם לרצון המפלגה/מדינהושיקולים כלכלים עסקים נדחקו הצידה.


המנהל הכריזמטי
בסוף שנות ה-60, מתחיל עידן חדש בחברה הישראלית לאחר מלחמת ששת הימים והמיתון. וכוכבים חדשים צומחים ברקיע בכלכלי. ביניהם: יעקב לוינסון, מנהל בנק פועלים, אהרון דוברת, מנכ"ל כלל. מאיר עמית, ראש אמ"ן ראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, שמונה למנכ"ל קונצרן כור ובני גאון.
גאון, שהחל את דרכו כטכנאי מזגנים וחשמלאי בלהקת התרנגולים של אחיו יהורם גאון, סיים כמנכ"ל קונצרן כור. לאחר הצלחתו המסחררת כמנכ"ל תדיראן הוא יצא ללימודי מנהל עסקים בז'נבה ומונה כשחזר למנכ"ל הקו-אופ. מאוחר יותר עמד בראש קונצרן כור תעשיות בע"מ והפך אותה לחברה בינלאומית שנסחרת בבורסה.
לא מקרה הוא שבני גאון, יהיה ראשון המנהלים בישראל שיוציא אוטוביוגרפיה ניהולית "כל המעז מנצח", שתספר את סיפור ההצלחה האישי שלו כמי שהצליח להציל "מטוס ללא טייס ומערכת היגוי שטס באמצע הלילה" . סיפורו האישי יבטא את המהפך מכלכלה סוציאליסטית שקרסה לכלכלת שוק חופשית.
שנים לפניו, בשנות ה-80, פרסם לי אייקוקה, את ספרו "הצלחה נוסח אמריקה", ספר שהפך לחובה בספריה של כל מנהל שמכבד את עצמו. הספר יפתח את הדרך לרשימה ארוכה של ספרי ניהול וגורואים לניהול שיבואו בשנים שאחריו, כאשר כל אחד מהם יטען כי הוא מצא את הגביע הקדוש של הניהול. ביניהם: רודולף ג'ולאיני "מנהיגות", רובין שארמה "חוכמת המנהיגות".


המנהל המהנדס
אבל בארץ בשנות ה-80 עדיין רק מעט חברות עובדות עם ארה"ב. ביניהם רפאל. שם גם מחליטים לאמץ מתודה ניהולית שהופכת פופולארית באותן שנים בארה"ב. לשיטה קוראים ניהול איכות כוללני ומטרתה להטמיע איכות בכל התהליכים הארגונים על מנת לספק את כל דרישות וצרכי הלקוחות תוך ביצוע שפור מתמיד בארגון.
באופן לא מפתיע דווקא בחברות הקשורות למערכת הביטחון מוטמעת השיטה החדשה, שתביא באופן עקיף לצמיחת תעשיית ההי טק הישראלית. רפאל, התעשייה האווירית, ואלביט התמקדו בשוק הביטחוני ואילו חברות כדוגמת אלסינט, תדיראן ואי. סי. איי. התמחו, בשוקי הרפואה, הדפוס והתקשורת.


המנהל ההייטקיסט
בשנות ה-90 השילוב של ההפרטה, הגלובליזציה, הסכמי השלום, המדענים-מנהלים שחוזרים מחו"ל עם ניסיון ניהולי, העלייה מרוסיה, והמהפכה של ענף ההי-טק מחייבת את המנהל הישראלי לגבש מושגים חדשים בעולם הניהולי בכלל ובישראל, בפרט. המנהל הישראלי נאלץ להתמודד עם עמיתיו בחו"ל, להחליף אי מיילים באנגלית ולהשתלב בחברות בין לאומיות. ישראל כמעצמת היי טק, לצד אירלנד, הודו, נתפסת כמייצגת של המקוריות המחשבתית והתעוזה העסקית.
המכירות של חברות ההי- טק הישראליות מעוררות השתאות בארץ ובעולם. וזוכות לכיסוי תקשורתי נרחב בעמודי הכלכלה של העיתונים. לאליטה הישראלית המורכבת מהמשולש צבא- פוליטיקה- הון, מצטרפים מתעשרים חדשים. מוספי הכלכלה, מתרחבים ומתעבים והופכים את המנהל הישראלי, לגיבור תרבות, לצד כוכבי ערוץ 2 .במקביל לאורך השנים עולה הביקוש ללימודים בפקולטות לניהול. בעוד שב-1990 עמד מספר הסטודנטים לתואר ראשון במינהל עסקים על 574, ב-2005 מגיע מספרם לשיא של 8,592. גם בסקרים שבודקים פופולאריות של מקצועות בקרב צעירי ישראל ( בני 19-26), מנהל עסקים נבחר במקום ראשון.


המנהל הגלובאלי
אמנון לנדן, המנכ"ל והיו"ר המודח של מרקורי, היה אחד מהמנהלים הנערצים בארץ ובחו"ל. הוא הובא לארה"ב, כדי להרחיב את הפעילות של מרקורי. דווקא המבריקות שבו, אותה ישראליות יחודית, שאין במנהלים האמריקנים המרובעים, צדה את תשומת ליבו של המייסד. אך גם הכוכב הגדול שהאיר את שמי וול סטריט נאלץ לבסוף להכיר במגבלות היכולת שלו.
בספר "מטבע לצ'ק פוינט"- שיחות עם מנהלים על עסקים וארגונים בישראל בעידן הגלובלי, שכתב יהושע שטאובר, מסביר אלי הורוביץ, אחד המנהלים המצליחים ביותר במשק הישראלי, את הצורך להזהר מלחטוא בחטא היוהרה. "אני נותן את הכבוד גם לאחרים. זה מפתח חשוב מאד להצלחה. אתה הולך למשא ומתן, תניח שההוא יותר חכם ממך, לא יותר טיפש ממך. אם תניח שהוא יותר טיפש – תפסיד במשא ומתן".
.
המנהל האותנטי
לדברי מנהלים אירופאים המנהל הישראלי הוא פעיל, יזם ובעל שמחת חיים, תחרותי אבל אגרסיבי וקצת מרושל. המנהלים האמריקאים כתוצאה מהבדלי תרבויות תופסים את הלא פורמאליות הישראלית כגסות רוח וחוסר מקצועיות ואת הדוגריות הישראלית הם מעדיפים לראות כחסר טקט, אגרסיביות, עקשנות וחוסר מקצועיות. אז מי הוא באמת המנהל הישראלי מודל 2007? והאם מעבר להבדלים הבין תרבותיים ניתן לדבר על מאפיינים ברורים של המנהל הישראלית/ת? לפי מספר חוקרים בתחום יש תכונות המבדילות את המנהל הישראלי מחברו בחו"ל .


מאלתר יצירתי
"יכולת האלתור היא חלק מהצרות שלנו, עוד מימי הפלמ"ח", אומר ד"ר בועז שליט, בכתבה שפורסמה בTHE MARKER " בשביל המנהל הישראלי, לא למצוא פתרון לבעיה קיימת זה כישלון - וכדי לא להיכשל הוא מרשה לעצמו לפתור בעיות תוך עיגול פינות, אי-קיום נהלים ופטנטים אחרים".

פסימי
המנהלים הפיננסיים הישראלים מסתכנים פחות בהשוואה לעמיתיהם בעולם, ומייחסים חשיבות פחותה למחיר המניה בשוק ההון - כך עולה ממחקר חדש שערך ד"ר גיל כהן מבית-הספר לניהול באוניברסיטת חיפה ופורסם באתר NRG .
מהמחקר עולה שהישראלים פסימיים יותר: הם עושים שימוש מוגבר בהערכת ההסתברות להפסד ובחישוב ההסתברות לפשיטת רגל בעת קבלת החלטות מימון. החשש מהפסד מוביל את המנהל הישראלי לבחור באלטרנטיבות בטוחות יחסית, אלא שבכך הוא פוגע במקסום ערך החברה.
ממצאים נוספים שעולים מהמחקר: המנהל הישראלי מחלק שיעור נמוך מהרווח הנקי כדיווידנד של כ-30% בהשוואה לעמיתיו במערב, והוא גם ריכוזי יותר - בישראל נמצא האחוז הגבוה ביותר של אחזקת המניות בידי המנהלים הבכירים ביחס לגודל החברה, וכן ריכוזיות גבוהה של בעלות המצויה בידי בעלי המניות המרכזיים, לעומת אחוז נמוך של בעלות ציבורית.

וכחן ומרדן
לדעת פרופסור רונלד חפץ, מייסד המרכז למנהיגות באוניברסיטת הרווארד, הבעיה האמיתית של המנהל הישראלי היא חוסר היכולת שלו להקשיב. "המנהל הישראלי יודע לדבר ולתת תשובות במקום להקשיב ולשאול שאלות. הוא מגיע כדי ללמד ולא כדי ללמוד". בראיון שערכה איתו טלי חרותי-סובר, TheMarker.com ציין כי "המנטליות היהודית בכלל, והישראלית בפרט, מערערת כל הזמן על סמכות. מי שהיו בעלי הסמכויות פגעו בנו במהלך ההיסטוריה, וגם בעלי הסמכויות בקהילות שלנו לא ידעו לשמור עלינו. אם מוסיפים לזה את הלגיטימציה שניתנה כבר בימי התלמוד והגמרא להתפלפלות ולאי קבלת דעתו של האחר, הרי שאנו עדים ליצירתה של תרבות וכחנית, שמערערת על סמכות ומוכיחה ידע" . "כשאתה רוצה ליצור שינוי אתה חייב לנהוג אחרת: ללמוד במקום ללמד, לשאול במקום לענות, להקשיב במקום לדבר. כרגע, הישראלים טיפה חכמים מדי. רק חברות שמבינות שחייבים לקנות את החוכמה החיצונית הזו יוכלו להתקדם".

אוהב ישיבות
ישיבות חביבות במיוחד על מנהלים ישראלים, בייחוד בשירות הציבורי. יתכן כי חיבת הישיבות נובעת מהחברותא והסחבקיות הישראליות המפורסמת. יתכן ושורשיה בלימוד התורה במשותף. אהבת הישיבות מבטאת חלק מהקושי של המנהל הישראלי לנצל את זמנו ביעילות.


חסר מסורת ניהולית
לדברי דב מורן המנכ"ל והמייסד של אם-סיסטמס, החברה שהמציאה את הדיסק און בפאנל המנכ"לים שכינס TheMarker " הבעיה של הניהול הישראלי היא חוסר הניסיון בניהול גופים גדולים ובעיקר היעדר העקביות שמפגין המנהל הישראלי, אשר בניגוד לעמיתו האמריקאי משתכנע רק כשהוא מתנסה במשהו, ולא באמצעות לימוד ובנייה של החברה שבה הוא פועל"

חושש למנות את מספר 2
"תהליך הכנת דור ההמשך הניהולי בארגונים בישראל אכן לוקה לעתים בחסר", מסבירה ד"ר דליה רחמן-מור, בכתבה בנושא שהתפרסמה בעתון הארץ. " אדם שמכשיר יורש מוצהר כאילו מודיע שהוא כבר בסוף הדרך, ובישראל מעדיפים לא לדבר על זה. התוצאה היא חיפוש בהול אחרי מנהל חדש ברגעי משבר, והצנחתו לתפקיד שהוא לא מכיר. כמו בהרבה תחומים אחרים, במקום להתכונן אנחנו מאלתרים".

מכבה שריפות
המנהל הישראלי היצירתי והמתוחכם לוקה בתכנון העתידי ועסוק הרבה יותר מהקולגות בחו"ל בפתרון אירועים לא מתוכננים. הדברים לא נחקרו אמפירית, אך להערכתי המנהל הישראלי מקדיש כ-25% מזמנו לכיבוי שריפות, וזה הרבה יותר מהמנהל האמריקאי". אומר ד"ר בועז שליט .

מכבה שריפות, חובב ישיבות, פסימיסט, מאלתר, יצירתי, וכחן ומרדן. אין ספק המנהלים הישראלים, כמו החברה הישראלית, אינם משעממים לרגע. אין גם ספק כי המנהל הישראלי אינו יכול להימלט מתבנית נוף מולדתו. נראה כי הפלמ"חניק, שהפך לבוגר סיירת צהלית מובחרת, התגלגל לדמותו של מנהל עסקים חובק עולם. אך בדיוק כמו החבר'ה של פעם, הוא ממשיך לפלח תרנגולות מהמשק בלי שירגישו, מאלתר קומבינות מיוחדות, ומחכה כל ערב לראות מה יכתבו עליו בעיתונות הכלכלית.