“אני זוכרת בחיוך וההוקרה את אותה שעת אחר הצהריים בה הגעת למשרדי במרכז מולטימדיה של האוניברסיטה העברית, ובקול מחבק וענייני אמרת לי שלדעתך אני זקוקה לך.”

מאת: פרופ’ נאוה בן צבי

עדנה יקירה

אני זוכרת בחיוך וההוקרה את אותה שעת אחר הצהריים בה הגעת למשרדי במרכז מולטימדיה של האוניברסיטה העברית, ובקול מחבק וענייני אמרת לי שלדעתך אני זקוקה לך.

וכך התחילה דרך מבורכת, מקצועית וחברית של מסע משותף בקטעי דרך של למידה משותפת והקשבה זו לזו.

לפני שפרצת לחיי בשנות התשעים, כפי שאוהבים לומר, של המאה הקודמת , לא ידעתי עדיין דבר או חצי דבר על החשיבות של ייעוץ ארגוני, של אסטרטגיה מול טקטיקה  ובוודאי לא ידעתי את המשמעות  ואת הקיום של מקצוע היועץ הארגוני.

את לא הסברת לי מבחינה תאורטית מודלים שונים של עבודה, התערבות ארגונית ועשייה במשאבים שונים אלא פשוט הראית לנו איך את קופצת לבריכה של העשייה שלנו.

את נתת לנו פשוט מתנה חשובה ללא תשלום או מחויבות בבנייה חדשנית של מה שהיה ישות חדשה – מוזיאון המדע על שם בלומפילד ירושלים. אותי יושבת הראש השארת לצידי הבריכה, ועם מנהלת המוזיאון, כאז כן היום, שחית צד בצד עד ליצירת מבנה ארגוני למוזאון החדש הזה בשדה התרבות שלנו .

והשאר היסטוריה.

הרשי לי לומר לך תודה על שיתופים לא מעטים ועל הכל.

כתמיד

נאוה