הרשו לי להציג את עצמי, שמי מרינה רוזנבלט ואני מתמחה בחברה של ד”ר עדנה פשר ושות’. הארגון בו בחרתי להתמחות, הוא “התאטרון הלאומי הבימה”. כשאומרים תאטרון חולפים בראש דברים רבים, כך עברו במוחי דברים רבים ולא באמת ידעתי למה לצפות. בפעם הראשונה שבאתי ל”תאטרון הלאומי הבימה” הגעתי לרחבת התיאטרון והיכל התרבות, לא ידעתי לאן עלי להכנס וכך יצא שטיילתי מעט ברחבה, ו”הרחתי” כבר אז תרבות באוויר. כשנכנסתי אל הבניין ועליתי לקומה העליונה ביותר, שם ממוקמים משרדי התיאטרון, נפתחה המעלית אל עולם חדש, שכעת הוא עולמי .
הפגישה הראשונה בה השתתפתי הייתה פגישה עם צוות המכירות והשיווק של התאטרון שנוהלה ביד רמה ומרשימה על ידי מנהלת המכירות והשיווק, בהנחייתו הסמויה של יוסי פשר, היועץ הבכיר. בישיבה עלו דברים רבים שבחלקם הגדול באותה העת לא בדיוק הבנתי, אבל הבנתי דבר אחד מאוד פשוט, דבר שמלווה אותי עד היום וכנראה גם ילווה אותי עד סוף ההתמחות, נעשית “בתאטרון הלאומי הבימה” עשייה רבה מאחורי הקלעים, במטרה להפיץ תרבות בקרב האוכלוסיות המגוונות כשאחד הדגשים מושם על חינוך הדור הצעיר לצריכת תרבות התיאטרון על כל המשתמע מכך. שוחחנו על ההצגות, האומנים, המקומות הפנויים והתפוסים, שיתופי פעולה והאירועים הנפלאים המתקיימים שם כערכים מוספים להגשמת חזון “התיאטרון הלאומי הבימה” ובתוך כל אלה עלו אילוצים, קשיים ובעיות רבים, עמם מתמודדים הצוות והמנהלת הנמרצת. כמתמחה, התפעלתי מתפקידו של היועץ שכיוון את הדיונים בסוגיות השונות להתמקד בראיה מערכית של המציאות בה מתפקד התאטרון הינו, הכרת הארגון והנפשות הפועלות, הכרת דפוסי העבודה וההתנהגויות של כל פרט בארגון ובנוסף לכך כמובן הכרות עם כל התכנים המוצגים בתאטרון, משמעותם והמסרים האמורים להיות מוטעמים ומותאמים לכל מגזר וסוג של אוכלוסייה. ישבתי בישיבה הראשונה כזבוב על הקיר והמחשבה שכל הזמן עברה בראשי הייתה שזה גדול עלי, אני בחיים לא אצליח. מהישיבה הזו עברנו אל הישיבה הבאה, ישיבת שיווק ומכירות.
הישיבה השנייה הייתה עם כל בעלי התפקידים של התאטרון, שיווק, פרסום, יח”צ, מכירות, צוות טכני, מנהל אומנותי, סמנכ”ל ומנכ”לית התאטרון הלאומי וכמובן ד”ר עדנה ויוסי פשר. בישיבה הזו חולקו המשימות, מה עושים, מה לא עושים, ותמיד ד”ר פשר שאלה את השאלה “מי אחראי למשימה?”. בישיבות האלו למדתי כמה חשוב כל הזמן להיות בקדמת הבמה, אם זה מבחינה טכנולוגית, פרסומית, שיווקית או אומנותית, אין זמן לחכות, במונחיה של ד”ר פשר צריך לעבוד בגישת ה-Quick and dirty. למדתי גם עד כמה האנשים שמשתתפים בישיבות האלו עובדים קשה למען הצלחת התאטרון והגשמת חזונו, מציעים רעיונות, פותרים בעיות עוקפים קשיים ומוציאים לפועל דברים שלי נראים כבלתי אפשריים. אך זה המוטו של ד”ר פשר “צריך תמיד לנסות דברים חדשים, אם לא ננסה לא נדע” והמשפט הזה חזר בישיבה הזו עוד מספר פעמים. זאת בדיוק הסיבה שאני לא אומרת “הבימה”, כי זה התאטרון הלאומי ומגיע לו את הכבוד המונח במושג זה.
נכון להיום אני כבר קרוב לחמישה חודשים בתאטרון הלאומי, פתאום גם אני מבינה בהצגות, שחקנים, מכירות, שיווק ויח”צ. פתאום רחבת התרבות אינו מקום זר עבורי, אני כבר לא “מריחה” את התרבות כשאני נכנסת לרחבה כי אני חלק מתרבות זו. יש לי עוד הרבה מה ללמוד ומחכה לי דרך ארוכה ומעניינת אך אני לא מרגישה זרה יותר, אני מרגישה חלק בלתי נפרד מצוות היועצים של ד”ר פשר ומהתאטרון הנפלא הזה שיחד עושים כל מה שביכולתם להביא לקהל שלהם את הטוב ביותר. בחמישה החודשים האלה נעשו שינויים אדירים, שינויים שקשה להאמין שיכולים להתבצע בזמן כה קצר, אך זה היופי בשילוב בין התאטרון הלאומי לצוות של ד”ר פשר, כל שינוי, לא משנה כמה הוא גדול, לא מספיק כי תמיד אפשר לשפר עוד, לשנות עוד, לייעל עוד ולצמוח עוד. ד”ר פשר עובדת לפי תאוריית המורכבות, לפי תאוריה זו הארגון הוא כמו אורגניזם חי החי בהרמוניה עם סביבתו. לכן בעולם התחרותי והסביבה המורכבת שהארגונים פועלים בה כיום הארגון והאנשים בתוכו חייבים כל הזמן להשתפר ולהתחדש. ד”ר פשר מאמינה שהדרך הכי טובה לעשות זאת מתוך עשייה וביצוע ניסויים קטנים כל פעם, גם אם הניסויי לא מושלם ויש בו טעיות אפשר לתקן את הדברים תוך כדי תנועה, אך הכי חשוב – לעולם לא לעצור, תמיד להמשיך לצמוח!
דרך ארוכה לפני אך אני מחכה לה בכיליון עיניים. כמו שאמרתי, הסביבון מסתובב כבר 100 שנה והוא ימשיך להסתובב כי הרי ההצגה חייבת להימשך.