חשוב לשמר את רוח היזמות בסטרטאפ הצומח

מאת: ד”ר עדנה פשר

כשהסטארטאפ גדל יש לעסוק ב״בנין הכוח״. יש לפתח יכולות חדשות, וזה מחייב קליטת ״שחקנים״ נוספים ובניית תשתיות תומכות בהם – תרבות, תהליכים וטכנולוגיה. בדרך כלל המיקוד הוא בהכנסת סדר לארגון הצומח. ואכן יש צורך בכך. זה מונע המצאת הגלגל מחדש. אולם לצד זה, יש חשיבות גדולה לשמור על רוח היזמות. בקלות אפשר לאבד אותה. וכשהארגון נעשה היררכי מידי וביורוקרטי – מאבדים את הנכס החשוב מכול – שמחת החיים וחדוות היצירה, שהיתה בראשית הדרך.

הארגון הבריא הוא ארגון כיאורדי

את התפיסה כדאי לזכור, הביא די הוק, המקים של רשת ויזה העולמית. ויזה – העוסקת בכרטיסי האשראי – לא הוקמה כארגון היררכי – אלא כרשת של ארגונים עצמאיים – גם בארץ יש כמה ״ויזות״ שמה שמחייב אותן הוא שלד של ערכי ליבה וכללי התנהגות מעטים ופשוטים – וכל היתר – נשאר להחלטת הגוף המקומי. כך נוצר סדר –  אבל לצידו נשמר גם כאוס מסוים – המאפשר חדשנות, יצירתיות, יזמות, מוטיבציה טובה של עובדים, בעיקר בקרב דור ה-Y המחפש את כל זה. וכך המענה המורכב – הכאורדי – השילוב של הכאוס עם ה- order – הוא המודל שצריך לעמוד לנגד עיני המקימים והמשקיעים והמנהלים בסטארטאפ הצומח.

מחוברות היא תנאי להצלחה בארגון הגדל

כשאנו מלווים סטארטאפים בצמיחה – אנו נתקלים ביזמים, שלא מבינים, שכדי לשמור את רוח הקרב, את הנחישות, את החריצות, את ההתלהבות שיש להם – חשוב לחבר את העובדים לכל מה שקורה בחברה הצעירה. לפעמים – הבעלים שעסוקים בעיקר בפיתוח העסקי בעולם גלובלי – לא מבינים את חשיבות העניין, ואפילו נמנעים בכוונה מלשתף את כל העובדים בהתפתחויות העסקיות. הסיבה לעיתים קרובות היא צניעות יתר שמזיקה מאוד. שיתוף כל העובדים בהתפתחויות העסקיות, כולל תמונות מאירועים שונים בחיי החברה בחו״ל – יחברו את העובדים בארץ, שעוסקים בפיתוח ובייצור – ישמחו אותם, כי כולם רוצים להתחבר להצלחה.

ניהול משרת, מנהיגותי, מאפשר ומעודד

תפיסת הניהול ההיררכי מסוכנת לארגון הצומח. היא פוגעת במוטיבציה של העובדים במקום לטפח אותה. הנטייה בארגון הצומח היא ליצור צוות ניהול, שעוסק בניהול ולא בביצוע, וכך מתנתק מן העובדים.

השימוש הטוב ביותר בזמן המנהל הוא בסיוע לעובדיו לבצע את המשימות בזמן, באיכות וביעילות. ״אחרי״ טוב יותר מ״קדימה״ – בדיוק כמו בשדה הקרב! בתפיסת ניהול כזו – כשהערך המרכזי המניע את המנהלים הוא ערך המשפחתיות – כשהם יוצרים סביבת עבודה חמה ולבבית – נשמרת המוטיבציה של העובדים. בעולם עתיר טכנולוגיה – כולנו מחפשים חום ואהבה. וכך כתבתי גם באתר שלנו: “ארגונים כמו אנשים זקוקים לחום ולאהבה כדי לצמוח”.

כוכבים – רק בשמיים

רוב הסטארטאפים מתחילים בשותפות של שניים, לפעמים שלושה. גם כשהארגון צומח – חשוב ביותר לשמור על העבודה בצוותים קטנים – לבנת היסוד של הארגון. גם כשקולטים אנשים מוכשרים ביותר – יש לצוות אותם מיד לאחרים בארגון – ורצוי לצוות הבסיס – השלשה. השלשה היא צוות בסיס מעולה, שכן היא מאפשרת שילוב כוחות ושילוב יכולות וגמישות ועזרה הדדית, והיא קטנה מספיק כדי לאפשר לה שת״פ עם שלשות אחרות בארגון. ממש כמו במשפחה – אבא אמא וילד – כבסיס, שממנו צומחים קדימה.

זה שונה מן התפיסה של הניהול ההיררכי, שחושש מכפילות ועודפות – וכך מאבד חוסן וזמישות –  זריזות וגמישות – אג׳יליות. התארגנות בשלשות תורמת לשביעות הרצון של העובדים, כמו הרכבי ג’אז – וזה, כמובן, תנאי הכרחי להצלחה.

לשחרר את החבל

בארגון ההיררכי הכוח המרכזי הוא כוחו של ה״קודקוד״ ומנגנוני השליטה והבקרה שהוא מפתח. הנזק בתפיסה זו הוא עצום! אנשים זקוקים לאוטונומיה, לחופש, כדי לפרוח. מנהלים, שצמחו בתפיסה הישנה של הארגון כמכונה – מפחדים לאבד שליטה ובקרה. בארגון הצעיר – כדאי מראש לוותר על מנגנוני שליטה ובקרה – וכך לשמור על יזמות פנים ארגונית, שתשמר את היזמות המקורית שהצמיחה את הארגון מלכתחילה. שליטה ובקרה כמנגנון לניהול סיכונים היא טעות קשה. בסביבה מורכבת היא מגדילה את הסיכון! בארגון מבוזר – החוסן עולה. כושר ההתאוששות עולה. נמנעת תרבות של ״ראש קטן״, שבה עובדים עושים רק מה שאומרים להם. שמרו על הסטארטאפ שלכם מכל משמר מפני מנהלים שמגיעים מארגונים גדולים, היררכיים, שמביאים איתם דפוסי ניהול מזיקים. זה לא מתאים לחברה הצומחת, וזה לא מתאים לאנשים טובים, וזה לא מתאים לסביבה העסקית המורכבת והסוערת, שזקוקה לסוסים דוהרים, שלא בולמים אותם, אלא תומכים בהם, כדי שיוכלו לתרום לחברה צומחת ודוהרת קדימה!

הכותבת היא יו״ר קבוצת פשר יועצים לניהול ומומחית לניהול חדשנות
edna@pasher.co.il

Posted in אסטרטגיה וניהול שינויים.

2 Comments

  1. הי עדנה יקרה!
    נהניתי לקרוא את מאמרך. עם רוב העקרונות שאת מציגה הזדהיתי, לא כסטארטאפיסט, אלא כמנכ”ל של חברה גדולה (כמו אלתא) שסבר שאם לא כן, אלתא לא תצמח. תפישת עולמי, אותה כתבתי כבר בשנת 1973 האמינה ביחידות עסקיות (לעומת יחידות פונקציונאליות שחסידי הגישה באותה עת חשבו שהיא מאפשר שליטה וחסכון) , נאבקתי לבצע שינויים המבוססים על מהפך מלא בגישה כדי ליצור “רוח יזמות ויצירתיות בתאים קטנים בארגון” עם להט, מוטיבציה ואחריות אישית לחולל בהצלחה את החלום הקבוצתי. השינוי המצופה בוצע לאחר מספר שנים. כפי שכתבו לי לאחרונה חברים בפייסבוק “הבאת רוח חדשה”. אפרופו “רוח” כתבתי מסמך בשם “רוח חברה”. פיתחתי גם גישה, שאותה העברתי לכל מנהלי התחומים בתחילת שנות השמונים, בהם הראיתי שכאשר פרויקט נמצא עדין בשלבי פיתוחו (עוד בטרם כניסתו לשלב שיווק),חייבת הקבוצה להתחיל ביוזמת פיתוח חדשה, כך שהיא תיכנס לשלב השיווק כאשר מוצר הפיתוח הקודם, מתקרב למחצית חיי השיווק שלו וכו . קראתי לגישה זו “לנוע על מעטפת המו”פ”. אם ניפגש הראה לך שקפים מאותה תקופה. ועוד ספור. כשנכנסתי לתפקיד המנכ”ל, אחד הדברים שעשיתי הוא לעיין בכל נהלי החברה ולא היססתי לסלק בערך שני שליש מתוכם, בהם ראיתי מאיטי יוזמה וזרימה בארגון… וכך אפשר להמשיך. עבורי עדנה, זוהי הנאה ,כאשר , גם במרחק הזמן, אני מקבל אישור מגורמים מקצועיים על החלטות שמאז קבלתן חלפו עשרות שנים. בידידות עמוקה משה אורטס

  2. נכון מאד ת אך לדעתי על מנגנוני הבקרה להישא במסגרת הקבוצות הקטנות ולהתאים עצמם לתהליך ההתפתחות של העסקת אין לוותר עליהם כליל.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *