מאת: אופיר שפיטלני
החלום של כל יזם בתחילת דרכו הוא לראות את החברה שלו גדלה וצומחת לנגד עיניו. אז למה כשאותו חלום מתחיל להנביט זרעים הכאוס רק הולך וגובר? אם אתם בעלי סטארט-אפ או בתחילת דרככם כיזמים צעירים, קרוב לוודאי שתבינו היטב את אותה תחושה של בלבול ומתח יומיומי בין הרצון לשמר את האנרגיות וההתלהבות כחברת סטארט-אפ צעירה וחדשנית למול הצורך להשתלט על מה שלעיתים נדמה כמפלצת חסרת מעצורים.
פרופסור יצחק אדיג’ס, פיתח מודל העוסק במחזור החיים הארגוני תוך הקבלה של שלבי החיים הארגוניים לשלבי החיים של בני האדם. לפי מודל זה, ההתפתחות של הארגון כרוכה במעבר בין מספר שלבים, כך שהמעבר בין שלבים טומן בחובו אתגרים, אשר רק התמודדות מוצלחת של הארגון עם אותו אתגר תזכה אותו במעבר לשלב הבא בדרך להגשמת החלום. אי-עמידה באותם אתגרים עשויה לדרדר את הארגון במדרון חלקלק עד לשלב האחרון במחזור החיים – שלב המוות. אולם, על אף ההקבלה למחזור חיי האדם, בניגוד לאלו ונכון לימינו אנו, ארגונים לא חייבים להגיע לשלב של מוות, ובאופן תיאורטי הם יכולים לחיות לנצח.
נחזור לאותו יזם צעיר, שכל חלומו היה לראות את הרעיון שלו רוקם עור וגידים בדרך להיות ארגון גדול ומבוסס. תחילה, אותו יזם נמצא בשלב הראשוני אותו כינה אדיג’ס “שלב החיזור”; הארגון טרם נולד, ולמעשה הוא קיים רק כרעיון. על כן, כמו בתהליך ההיריון, גם כאן, הסכנה הגדולה הניצבת היא שהרעיון לא ייקלט. בשלב זה, נרשמת התלהבות מוגזמת, אך הכרחית, מצד המייסדים, אנרגיות עוצמתיות ותשוקה רבה לעשייה ולהוצאת הרעיון לפועל, כך שלמעשה, העוסקים בדבר נהנים מעצם הקמת הארגון. שלב זה מאופיין בהמון חלומות, תקווה ואנרגיה, אולם אין הגדרות ברורות לתפקידים ולנהלי עבודה וטוב שכך, משום שאין בהם צורך, כולם עושים הכל וכתוצאה מכך נוצרת חוויה עוצמתית של ביחד.
השלב בו אבקש לעסוק במאמר זה, הוא שלב ההתבגרות. אולם, ראוי לציין כי ארגון ששורד את השלבים שבדרך החל משלב החיזור ועד לשלב ההתבגרות, הרי שהוא עושה משהו טוב, שכן כפי שהזכרתי קודם לכן, על מנת להתקדם בין השלבים על הארגון להתמודד בהצלחה עם אתגרים לא פשוטים שכל אחד מהשלבים מזמן לו. ובכן, נניח שאותו יזם צעיר השיג את הבלתי יאומן וברגעים אלה ממש הוא זוכה לראות את החלום שלו הופך למציאות – הארגון פועל במשרדים “של גדולים”, יש כבר לא מעט עובדים שגויסו, המבנה הארגוני מסתעף, ולא מן הנמנע שאותו יזם צעיר, חדור מוטיבציה ושופע חלומות אינו יכול עוד להיות המנצח הבלעדי של הלהקה. שלב זה מכונה על פי אדיג’ס; “שלב ההתבגרות” – הארגון נולד מחדש מבחינה רגשית, רוחנית ומתגלה ההבנה כי הוא איננו ישות אחת המתמזגת עם המייסד. אדיג’ס הקביל את השלב הזה לאותו שלב בהתפתחות של נער מתבגר שמנסה להתנהל באופן עצמאי ונפרד ממשפחתו. שלב זה נוטה להתאפיין בסכסוכים ומחלוקות רבות, התנהלות לא עקבית אשר לא פעם מייצרת חוסר הלימה בין המרכיבים השונים בארגון, ויכולה במהרה להפוך לסיוט של כל מייסד.
ממה בעצם נובע כל הכאוס? למעשה, שלב ההתבגרות מחייב את המייסד להאציל סמכויות. האחרונה, מחייבת את המייסד ללמד את אותם בעלי סמכות לקבל החלטות בהתאם לאג’נדה המקצועית, לחזון ולערכי הליבה של החברה. לא פעם נתקל המייסד בקושי לשחרר את החבל לאותם אמונים להם נתן את כוח הסמכות, ואף מוצא את עצמו נלחם באופן קבלת ההחלטות שלהם, בשינויי תפישה ובניסיון בלתי פוסק, ולעיתים בלתי מודע, לייצר לעצמו כפילים שינהגו כמוהו, יחשבו כמוהו וירגישו כמוהו. אך בפועל? בפועל, במקום לספק לארגון את היציבות שהוא כל כך זקוק לה בשלב זה, המייסד במו ידיו שם מקלות בגלגלי המרכבה וגורם לרעידת אדמה ובכך מייצר חוסר יציבות משווע.
מכאן, שהאתגר בשלב זה הוא לבנות דור איכותי של מנהלי ביניים, כזה שיהיה נאמן לערכים ולאסטרטגיה של הארגון ויפעל על פיהם, כזה שיוביל את הארגון קדימה גם שאינכם בסביבה וכזה שתוכלו לישון טוב בלילה בידיעה שלמה שיש לכם שותפים אמתיים להמשך הדרך. מה ייצא לכם מזה? תזכו להגיע לשלב האופטימלי – כשמו כן הוא; “הארגון במיטבו” ולהגשים את החלום.
אל תחכו לניסים, תדאגו לפתח את דור העתיד שלכם – הלא הם מנהלי הביניים.
חג שמח,
אופיר
הכותבת הינה פרקטיקנית (מתמחה) בקבוצת ד”ר עדנה פשר ושות’ יועצים לניהול
ophir@pasher.co.il