שנים רבות אני מלווה מנהלים בארגונים מגוונים וכל פעם אני מופתע מחדש מהפער שבין הדימוי החיצוני של הארגון למצבו האמיתי.
דימוי חצוני הכוונה לתדמיתו של הארגון כמסודר, כלומר שהמערכות בתוכו מתפקדות בסנכרון מלא ושיתוף פעולה ושקיפות בין כל מרכיבי המערכת.
כבר בתחילת המפגשים הראשונים עם חבר המנהלים מסתבר שלנו כיועצים נכונה עבודה רבה על גישור הפערים, הבאים לידי ביטוי בראש ובראשונה בתקשורת לקויה הגוררת בעקבותיה חוסר שקיפות, “מלחמות” שליטה והשפעה, שבסופו של דבר גורמים לתקלות בתפקוד ובעיקר לבזבוז משאבים.
לדוגמה, לפני כמה חודשים פנה אלי מנכ”ל של מפעל יצרני ידוע בבקשה שאסייע לאחד הסמנכ”לים לשפר את יכולותיו בתחום התקשורת הבינאישית. כבר בפגישתנו הראשונה, הסתבר שקשיו נובעים בעיקר מהרגשתו שעמיתיו המנהלים אינם מעריכים אותו כהלכה. מבחינת יכולותיו המקצועיות אין בו פגם כך נאמר לי על ידי המנכ”ל. ובכן תוך כדי המפגשים הסתבר לי שמעבר לעזרה ולהכוונה בנושאי תקשורת היה עלי לטפל גם ובעיקר בקונפליקטים בין מנהלים עמיתים. שורש הבעיות נבע משתי סיבות ,ראשית חוסר יכולת הקשבה שגורמת לאי הבנות והתכנסות עצמית ובעיות של אגו ושנית חוסר שקיפות וזרימת מידע.
אני מניח שתופעה זו אינה ייחודית למפעל המדובר, הדבר כרוך בתרבות הישראלית הרווחת בימינו של קשיים בהקשבה לזולת והתחפרות בדעותינו ותפיסות המציאות הסובייקטיביות של כל אחד מאתנו. דוגמאות בולטות לכך ניתן לצפות בתוכניות הטלוויזיה בהן מתכנסים פאנלים לדון בנושאים אקטואליים. אנשים מכובדים בדרך כלל בעלי שם ומעמד, האמורים להגיב לשאלות המנחה, ומיד מתחילה המהומה, כאשר המשתתפים “שרים” במקהלה, היינו נכנסים איש לדברי רעהו, פעמים תוך שימוש במילים פוגעניות ולא נענים ל”מנצח” כלומר למנחה המפנה את ידוו לשני צידי השולחן על מנת לעשות סדר וליצור “הרמוניה” שלא תמיד עולה בידו. ומכאן אין פליאה בדבר ש”תרבות” זו של חוסר הקשבה חוסר סבלנות וסובלנות לדעות הזולת , קיימת במספר רב של ארגונים. מה ניתן לעשות על מנת לתקן את המצב- חינוך, חינוך, חינוך כבר מגיל צעיר בבית, בגן הילדים בבית הספר וכך הלאה.
*הכותב הוא מנהל חטיבת ההדרכה בקבוצת פשר יועצים לניהול בע”מ