“מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז”

מאת: יוסי פשר

“מפי עוללים ויונקים ייסדת עוז”

 חומר למחשבה

לא להיבהל אין בכוונתי לכתוב רשימה על פרשנות הפסוק הלקוח מספר תהילים פרק ח’ אלא להיעזר בו על מנת להעלות למודעות עד כמה אנו יכולים ללמוד מילדנו בתחומים שונים ובעיקר “באפליקציות” למיניהן, על אחת כמה וכמה איך ניתן וחשוב כמנהלים ללמוד מצעירי העובדים המסוגלים להאיר את עיננו בזוויות ראיה חדשות וחדשניות.

אמנם כבר בעל ספר תהילים ראה את הפוטנציאל הטמון בלמידה מהצעירים, אולם בעידן שלנו ,כבר לפני עשור, העלה ג’ק וולצ’ש כיושב ראש ג’נרל אלקטריק  לתודעה את המושג

REVESE MENTORING  שמשמעותו לגבי עובדים ותיקים בארגון בגילאים “מתקדמים” ארבעים וחמישים אינם מחוברים למציאות כבני העשרים, המצוידים בראיה רעננה, ראש פתוח המתחברים במהירות לטכנולוגיות העתידיות.

אין זה ענין של מה בכך שהצעיר ינחה את המבוגר, לזאת דרושים כמה תנאי יסוד ובראשם תיאום ציפיות בין המנחה למונחה כאשר הצדדים מתחייבים למערכת יחסים מורכבת זו. כאמור, להחדרת תרבות שבה העובד הזוטר הצעיר מנחה את העובד או המנהל הבכיר המבוגר, נדרשת פתיחות שאינה מאפיינת ארגונים רבים בהם קיים חשש אצל המבוגר שהצעיר יתפוס את מקומו ויהפוך אותו למיותר. יתרה מכך בארגונים אלה אין זרימת משוב אמתית וכנה מלטה למעלה. בכל מקרה בה מתקיימת תרבות כזו חשוב לקחת בחשבון ראשית את כישוריו של המנחה הצעיר ביכולות ההנחיה והתקשורת . כמו כן חשוב להיזהר מיחס מועדף שעלול להתפתח בין המנחה למונחה, העדפה העלולה לשבש קבלת החלטות. מעבר לכך, לאור נטייתם של בני הדור הצעיר להחליף מקומות עבודה בתדירות גבוהה על מנת “למצוא את עצמם”, קיימת סכנה שפרויקטים שהחלו כתוצאה מההנחיה יפלו בין הכיסאות כתוצאה מעזיבתו של מנחה צעיר.

יחד עם כל החסרונות, מומלץ בהחלט לאמץ גישה של למידה הדדית בין מנהל לכפיף, בין עובד חדש לעובד וותיק בחזקת סכין המתחדדת בירך חברתה

אכן חומר למחשבה