מאת: ד”ר עדנה פשר ומור אלטמן
את דן טורטן פגשנו כשהגענו ללוות תהליך אסטרטגי בבסיס חצור של חיל האוויר. האתגר של דן, כמפקד הבסיס, היה לגבש אסטרטגיה לגידול מהיר שנדרש בעת ההיא. אחת הסוגיות המרכזיות שעמדה על הפרק הייתה – האם ניתן יהיה לשמר את ערך המשפחתיות, שהיה בלב התרבות של חצור כבסיס הקטן, גם בחצור כבסיס גדול. בסדנא האסטרטגית, ששיתפה את כל הסגל הבכיר של חצור בראשותו של דן נדונה הסוגיה באופן מעמיק. בסופם של דיונים ארוכים, התקבלה ההחלטה להמשיך ולטפח את ערך המשפחתיות כערך מרכזי בתרבות הארגונית גם בעתיד.
כשהחלטנו שהגליון שלנו יעסוק הפעם בערך המשפחתיות, פנינו לדן, ולשמחתנו הוא נענה לראיון משותף, ואנו מודות לו על כך מאוד.
ש: מהי משפחתיות בעיניך?
ת: משפחתיות במקום העבודה היא לקחת את הערכים שמרכיבים משפחה טובה לתוך הארגון. המשמעות שלה היא להביע התעניינות הדדית, מעבר לתחומי העיסוק המקצועיים הישירים שלנו. זה אומר שאני מתייחס לזה ומוכן להיות מעורב (במידת הצורך) בהיבטים אלו, מתוך הבנה, שהאדם שעובד איתי הוא לא מכונה, ואני צריך לתת לו כתף, והוא ייתן לאחרים, כשהם יצטרכו.
ש: למה בחרת במשפחתיות כערך מוביל?
ת: אני חושב שבבסיס צבאי המשפחתיות חיונית מעצם מהות השירות, במקרים בהם החייל “נקרא אל הדגל” ונדרש לעשות מעל ומעבר לתפקידו.
מעבר לכך, אני חושב שחדוות העשייה מורכבת מתחושת השייכות למקום ולערכיו. התחושה הזאת, גורמת למשרתים בו להגיע בבוקר שמחים יותר ולעשות את תפקידם טוב יותר. יותר מזה, תחושת המשפחתיות גורמת להם לרצות להיות שם. אלמנט זה חשוב במיוחד בארגון כמו הצבא, בו אין לנו האפשרות לתת תמורה חומרית גבוהה.
ש: הבחירה בערך המשפחתיות אינה טריוויאלית בארגון צבאי בו הפעילות היא פרויקטלית או מוקצבת בזמן (זמן השירות/ זמן הכהונה בתפקיד) וכך גם ההטמעה שלו, איך עושים את זה?
ת: השינוי הוא לא פשוט ולוקח הרבה זמן, אבל אם הוא מספיק חשוב למישהו הוא גם קורה. בהטמעה המפתח טמון בהתנהלות הבכירים ביום-יום, האם הם משקיעים זמן בהקשבה לאנשים ולא שואלים רק על המשימות והפרויקטים. כל מי שמגיע לשרת אצלנו בבסיס נכנס למשפחה המורחבת (“מקבל כוכב קטן ליד השם”) ומתייחסים אליו ככזה, רואים ושומעים אותם מעבר לתפקיד שלהם. גם כשהם עוזבים, שומרים על קשר, ויש תחושה שאנחנו כתובת זה לזה.
ברגע שהערך מחלחל מטה, אנשים מבינים שהוא טוב להם והם מעבירים את זה הלאה. המסרים שאנשים מקבלים עוד לפני שהם מגיעים אלינו הם כאלה, של משפחתיות, ערבות הדדית וכד’. בכל פעם שאני מדבר עם מישהו שכבר עזב את הבסיס, אנחנו תמיד מגיעים לדבר על המשפחתיות הזאת והם מציינים כמה הם מתגעגעים לזה.
ברור שככל שהארגון גדול יותר זה יותר קשה. מהחוויות שהיו לי בבתי חולים כרופא, אפשר היה למצוא התנהלות של משפחה רק ברמת מחלקות. במחלקות שהצליחו להנחיל את המשפחתיות, כולם הכירו את כולם וגיבו זה את זה. התרבות הזאת הגיעה מראש המחלקה.
ש: אתה פרשת מתפקידך כמפקד חצור לפני שנה, האם התרבות של משפחתיות מתקיימת גם אחריך?
ת: אני חושב שהערך הושרש כל כך חזק שהוא טבוע בדנ”א של הארגון אפילו אם ממשיך דרכי לא משקיע בנושא כמוני. בגלל החיבור האמיתי בקרב המשרתים בבסיס המשפחתיות נשמרת. עוד מעט כבר יגיע המחליף של המחליף שלי, ואני בטוח, שהנושא יעלה בשיחות האישיות איתו, כמשהו שרוצים לשמר ואף לחזק.