צילום: ויקייפדיה
בהתעצם המחלוקת שהתעוררה למאוד בשנת 2023, בהתגלע השסע וההתנצחות בשפה קשה ומקצינה בין התומכים במובילי ה”רפורמה משפטית” מול משתתפי המחאה נגד “המהפכה המשטרית” החלנו להיפגש פגישות קבועות.
בתחילת הדרך, ביוזמת ד”ר עדנה פשר התקיימו מספר פגישות פנים אל פנים, בהם השתתפו בעלי דעות שונות, דתיים וחילוניים, ימין ושמאל לשיח שקיבל את השם “דיאלוגי בסלון”.
ההשראה נלקחה מפגישות “זיכרון בסלון” להעלאת נושא השואה בפגישות באלפי בתים ברחבי ישראל מדי שנה לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כמו כן ממפגשי סלון בביתו של פרופ’ יוסף אגסי. הרצון היה לקיים שיח = דיאלוג, לוגי , בסלון דהיינו באווירה ביתית וידידותית.
הדגש ניתן על הדיאלוג, השיח הקשוב, המוכן לשמוע את בעל הדעות הנוגדות לדעותיך באופן תרבותי, מכיל, מבין ומנסה לברר את השונה והשווה, את שרשי המחלוקת והדרכים לפתרונה.
לאחר מספר פגישות עלתה הטענה, שמתקיים שיח של “טחינת קמח טחון”.
כל צד מציג טיעונים שנשמעו עד לזרה בכלי התקשורת השונים, כל אחד ניזון מ”תיבת התהודה” של הקרובים לדעותיו. נוצר מצב של “לכל שאלה תשובה”, בה לכל טיעון כבר ידוע מראש מה תהיה הטענה שכנגד והדברים אינם מתקדמים לשום מקום אלא הופכים את המשתתפים ל”אוטומטים מתנצחים”.
עלתה הצעה לשנות את מתכונת הפגישות ועם אותה קבוצה קטנה אך מסורה לקיים שיח אחר.
שיח שיהיה מבוסס על הקרוי בעולם הישיבות ולימוד התורה – “לימוד בעיון”.
לימוד בעיון הינו דפוס בו לוקחים טקסט חשוב, מכונן , מקודש ( ?… ) ולומדים אותו באיטיות ובדקדוק דברים המחפש את המשמעות של כל מילה, כל ביטוי, כל טיעון, לאור הרקע לכתיבתו, עם הדעות השונות שהוצעו לניסוחו ועם המשמעות האישית של הפיסקה ללומדים אותה.
החלנו ל”למוד בעיון” את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל מאייר תש”ח, מאי 1948, וקראנו לכך – “שיח מגילה”.
נדגים מספר מדרכי הלימוד והשיח מתוך פגישות אלו שהתקיימו אחת לשבועיים ב ZOOM, עם קבוצה קבועה של משתתפים שמצאו עניין בתוכן ובדרך השיח והלימוד והתמידו באופן משרשים בהשתתפות בפגישות.
בפגישה הראשונה עסקנו בפסקת הפתיחה של ההכרזה.
“בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי”.
במשך כשעה וחצי עסקנו רק בפיסקה זו. לאחר העמקה במשמעות כל מלה ומלה יצרנו העמקה של ההכרות ההדדית של המשתתפים על ידי כך שכל אחד סיפר על עצמו על משפחתו בהקשר של ימי הקמת המדינה.
בפגישה שנייה המשכנו ולמדנו את שתי הפסקאות הבאות :
“לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית.
מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה; ובדורות האחרונים שבו לארצם בהמונים, וחלוצים, מעפילים ומגינים הפריחו נשמות, החיו שפתם העברית, בנו כפרים וערים, והקימו ישוב גדל והולך השליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו, מביא ברכת הקידמה לכל תושבי הארץ ונושא נפשו לעצמאות ממלכתית”.
קיימנו שיח על “ברית גורל” וברית ייעוד” בהקשר ל”סולם הצרכים” של אברהם מסלו ועיון בתהליכי הקמת המדינה מתוך פרספקטיבה זו.
בפגישה נוספת נגענו בהיסטוריה וביציאה מחשכת ימי השואה לימי המאבק על המדינה אז והיום ומכך לדיון על קריאות ל”סרבנות” / משיכת התנדבות של טייסים ולוחמים ביחידות אחרות.
עברנו בפגישות נוספות לפסקאות במגילת העצמאות המתוות את העקרונות והערכים העליונים של מדינת ישראל, פרקנו את הפיסקה ל”רשימת מכולת” המבליטה את הנושאים הנדונים וכל אחד הציג את הנושא “הבוער” בו, הסיבות לכך, דרכי התיקון האפשריות ומקום ה”צד האחר” למחלוקת בתהליך שינוי שכזה.
כמו כן קיימנו פגישה בה כל אחד נתבקש “להיכנס לנעלי” הצד שכנגד , לבחור תחום מהשימה הנ”ל ולהסביר את “מצוקת” הצד שכנגד ביחס לנושא הנבחר ובשלב שני את תשובתו שלו לכך.
השיח הקשוב, האישי, החברי מביא לבירור עמדות ונושאים מתוך דיאלוג עמוק ותרבותי והמשתתפים מאמינים שהרחבת מעגלי השיח במתכונת זו יכולה להביא ברכה והרגעת רוחות אשר תאפשר להתקדם למציאת הדרך לחיים משותפים של בעלי דעות שונות.
אנו רואים בדפוס זה פיילוט אשר יימשך תוך ניסיון להרחבת המעגל למוקדי שיח נוספים בחברה הישראלית.
*הכותב הוא ציוני דואג
** בצילום: הרב יהודה לייב פישמן מימון חותם על מגילת העצמאות לצד דוד בן גוריון ומשה שרת