שליח סוכנות

תחילת שליחות מטעם הסוכנות בארצות הברית \ מאת: איתן הולצמן

שליח סוכנות

אני כותב שורות אלו בבית קפה בלב פילדלפיה. תה קמומיל גדול וחם על השולחן, החליף את הלימונדה של שנה שעברה מבואנוס איירס. אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת וצריכים ללמוד להסתגל ולעשות את הטוב ביותר שלנו, לעצמנו ולישראל. בארץ, המלחמה ממשיכה, החטופים עדין לא חזרו ובפן החברתי-פוליטי אנחנו נמצאים בשסע עצום שרק מתרחב. בעולם, שינויים טכנולוגיים ומהפכת ה AI, קרבות פוליטיים בין הפרוגרסיבים לפופוליסטים, ושינויים דמוגרפיים וחברתיים בכל רחבי העולם המערבי מייצרים אתגרים והזדמנויות. בחרתי דווקא בזמן זה לצאת לשליחות, מהמקום הכי קשה, למקום שאנחנו צריכים להלחם בו – שליחות של הסוכנות היהודית, דווקא באוניברסיטאות באמריקה. אני פותח את עייני כאשר ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב, אך יודע שזו הדרך שלי לתרום לחיזוק העם היהודי ומדינת ישראל, ולנצל את ההכישורים והניסיון שלי למען עתיד החברה.
הגעתי לאחת מהאוניברסיטאות הגדולות והחשובות באמריקה – Penn (אוניברסיטת פניסיבלניה), אוניברסיטת אייבי ליג מהמובילות באקדמיה אמריקאית. בשנה שעברה, במקום להיות מסוקר בעקבות תגליות מדעיות ואקדמאיות – הוא סוקר בעיקר בעקבות מחאות הסטודנטים הפרוגרסיבים כנגד מדינת ישראל. מחאות לא חוקיות אלו, התרחשו כבר באוקטובר 2023, אבל תפסו תאוצה כאשר מרכז הקמפוס, ולתקופה קצרה גם בניין ההנהלה, נכבשו והוקם בהם מאהלי סטודנטים פרו-פלסטינאים. השיא היה כאשר הגיעה פרופסור ליז מגיל, מנכ”לית אוניברסיטת פנסילבניה, לשימוע של הסנאט ובו נשאלה: “האם קריאה לאינטיפאדה וקריאות להשמדת יהודים נחשבים הטרדה?”. בתגובה, ועם חיוך קל ענתה: ” תלוי במקרה”. זמן קצר לאחר מכן, התפטרה מקיגל לאחר ביקורת חריפה שספגה מתורמים ובעקבות משיכת השקעות מסיבית. המנהל החדש, שמגיע עם עבר בניהול בית החולים של פן, שומר על שקט תעסוקתי. הוא הגביל את חופש המחאה, בצורה שלא מאפשרת לעשות מחאות ללא אישור ותיאום מוסדרים, ועם הגבלות עיקריות על המפגינים כך שלא יגיעו אנשים מבחוץ.
נכון לשורות אלו, בסמסטר הראשון של השנה, ניכר שיפור משמעותי ומלבד תקריות נקודתיות לא חלה חזרה על האירעוים משנה שעברה. יחד עם זאת, חשוב לציין כי בניגוד למה שמוצג לרוב בתקשורת, בפן המצב היה פחות מאיים פיזית, אלא יותר אווירה כללית עוינת. כאשר אני דיברתי עם סטודנטים הם חשים שבכלליות, הם לא הרגישו איום פיזי מלבד אירועים נקודתיים וכי מדובר יותר באווירה כללית עויינת, שכן בכל יום בדרך לכיתות הם היו צריכים לעבור במרכז הקמפוס – ובמקוד המחאה.
במסגרת שליחותי, אני פועל במרכז ההילל של אוניברסיטת פנסילבניה לחיזוק הקהילה היהודית וקשריה עם מדינת ישראל. במהלך פעילותי אני מכיר סטודנטים, וביחד אנחנו מתרגלים עברית, יושבים לקפה ומדברים על ישראל, יוצאים לתגלית ועוד. אנחנו אורחים טקסים קהילתיים, למשל לזכר החטופים ונפגעי השבעה באוקטובר, וכן עצרות תמיכה בישראל ובקריאה לשחרור החטופים. בנוסף, אני מעביר קורס קטן בהילל ובמסגרתו אני מדבר עם הסטודנטים על המצב בארץ וביחד אנחנו דנים על נושאים שונים כמו אנטישמיות ואנטיציוניות, קהילות יהודיות בישראל ועוד. במהלך עבודתי, אני מרגיש שיש קשר טוב בעיקר בין הסטודנטים הצעירים אשר מגיעים להילל או לחב”ד ורוצים קשר וחיבור לקהילה היהודית ולישראל. מנגד, קשה לי לדעת להגיד על צעירים יהודים אחרים, שכן לרוב הקשר איתם לוקח יותר זמן והוא הולך ונבנה, בעיקר אם הם לא רגילים להגיע להילל ולאירועים של הקהילה היהודית. אני מרגיש שבייחוד עכשיו, חשוב להשמיע את הקול הישראלי ולתת כתף תומכת לקהילה היהודית בחו”ל. צעירים אלו הם דור העתיד, הם יהיו הפוליטיקאים ואנשי העסקים הבאים, וחשוב שירגישו קשר לישראל. חושבים לצאת גם לשליחות של הסוכנות היהודית בקמפוסים, ובקהילות היהודיות בעולם? מוזמנים לפנות ולהתייעץ איתי בנושא.

 

*הכותב, איתן הולצמן, הוא שליח של הסוכנות היהודית לאוניברסיטת פנסיבלניה, לשעבר מנהל פרוייקטים בקבוצת פשר יועצים לניהול

Posted in מנהיגות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *