בין שימור לשיפור: שלוש שנים של הובלת האקתון אלברט איינשטיין
עדי סרנגה
מחשבות אישיות אחרי האקתון אלברט איינשטיין לחדשנות בחינוך 2025:
כשנסגר הזום של אירוע הגמר, והמערכת חזרה לשקט שאחרי, עצרתי רגע לעשות רפלקציה.
זו השנה השלישית שאני מובילה את "האקתון אלברט איינשטיין לחדשנות בחינוך" והשנה החמישית של המיזם עצמו וכל שנה מחזקת אצלי תובנה אחת מרכזית:
הערך האמיתי לא נמצא רק באירוע עצמו, אלא בתהליך המצטבר שבין האירועים.
מנקודת מבט של הובלת תהליכים, האתגר המרכזי אינו בהקמה מאפס, אלא ביכולת לנהל רטרוספקטיבה אמיתית: לעצור, לבחון דפוסים, לדייק מנגנונים, ולהתקדם לשלב הבא עם הבנה עמוקה יותר של אנשים, מערכות ודינמיקות.
Learning by Doing - גם בהובלה:
השנה עבדנו באופן מובהק בגישת - Learning by Doing לא רק עבור המשתתפים, אלא גם עבורנו כמובילים.
שאלנו את עצמנו באופן כן:
מה באמת עובד בשיטות ההובלה שלנו?
איפה נדרש דיוק מחדש?
ואילו הנחות יסוד הגיע הזמן לערער?
האקתון אולי נראה כלפי חוץ כמו יומיים מרוכזים, אך בפועל מדובר בתהליך רב־שלבי: עשרות צוותים, מנטורים, שופטים, שותפים וצוות הפקה. מערכת אנושית מורכבת, עם ריבוי קולות, אינטרסים וקצבי עבודה.
השנה פגשנו מעל 40 קבוצות מכל רחבי הארץ: תלמידים, סטודנטים, מורים ויזמים צעירים, מגילאים, מגזרים ורקעים שונים.
בין החלקים המשמעותיים ביותר עבורי היה להתבונן בדרך הלמידה עצמה:
איך אנשים מתפתחים דרך עשייה, משוב וליווי,
איך מסגרת ברורה מייצרת ביטחון,
ואיך דווקא בהירות תהליכית מאפשרת יצירתיות - ולא מגבילה אותה.
זיהוי פוטנציאל ולא רק ביצועים:
אחת התובנות המשמעותיות השנה נגעה לאיזון העדין בין ניסיון מצטבר לבין פתיחות ללמידה מהחדשים.
משתתפים ושותפים שמגיעים בפעם הראשונה מביאים איתם “עיניים טריות” - כאלה שמזהות פערים, הזדמנויות ושאלות שמי שפועל במערכת לאורך זמן עלול לפספס.
היכולת להקשיב באמת, ולא רק “לאסוף פידבק”, ולתרגם את הקולות האלו לשיפורים בזמן אמת מהוות את הפוטנציאל האמיתי לשיפור.
לא חיפשנו רק ביצועים מרשימים, אלא פוטנציאל, עומק חשיבה, יכולת למידה וגדילה בתוך תהליך.
מרחב בטוח כבסיס לחדשנות
חדשנות לא מתרחשת בוואקום.
היא מתרחשת כשיש Psychological Safety מרחב שבו מותר לטעות, לשאול, לשנות כיוון ולהציע רעיונות לא מושלמים.
אחד האתגרים המרכזיים בהובלה של האקתון כזה הוא יצירת תחושת ביטחון בתוך אי־ודאות:
לוחות זמנים צפופים, ריבוי משתתפים, ורמות שונות של ניסיון.
ככל שהשנה התקדמה, ראיתי שוב עד כמה בהירות, נוכחות והקשבה הן כלים ניהוליים — לא “רכים”, אלא קריטיים.
האקו־סיסטם, ניהול בעלי עניין הלכה למעשה:
הצלחה של מיזם בסדר גודל כזה נמדדת גם בחוסן של רשת השותפויות שלו.
השנה בלט במיוחד החיבור בין:
שותפים ותיקים שמלווים אותנו לאורך שנים ומהווים עוגן של יציבות ואמון לבין שותפים חדשים שהצטרפו והביאו זוויות רעננות ואנרגיה אחרת. היכולת לחבר בין כלל הגורמים, לנהל ציפיות שונות, ולשמור על מטרה משותפת היא שיעור עמוק ב־Stakeholder Management בהובלה ללא היררכיה פורמלית.
טכנולוגיה, אנושיות, ומה שנשאר איתי
מבין המיזמים הרבים, קשה היה להתעלם מהמיזם שזכה במקום הראשון “קול שקט”.
מיזם שנולד מתוך סיפור אישי מכסרא סמיע, ומציע פתרון רגיש ועמוק:
אפליקציה בית־ספרית שמאפשרת לתלמידים לדווח בדיסקרטיות על מצוקה, בריונות או לחץ נפשי ולהגיע בזמן למבוגר משמעותי.
עבורי זה היה רגע שמזקק למה חדשנות אמיתית נראית כך:
לא טכנולוגיה לשם טכנולוגיה, אלא חיבור מדויק בין מערכות, הקשר תרבותי ואנושיות.
פתרון שמבין אנשים - לא רק תהליכים.
עם הפנים קדימה
לסיים שנה שלישית בהובלת האקתון זה לא לסמן “וי”.
זה להציב רף חדש.
אני יוצאת מהתהליך הזה עם הבנה עמוקה יותר של:
איך אנשים לומדים ומתפתחים דרך עשייה,
איך מזהים פוטנציאל בתוך תהליך ולא רק בתוצאה,
ואיך הובלה אפקטיבית מתקיימת דווקא במפגש בין מבנה ברור לתשוקה אנושית.
תודה לכל מי שלקח חלק במסע הזה.
העשייה ממשיכה - והלמידה עוד יותר.
*כתבה: עדי סרנגה
מנהלת הפרוייקט
קבוצת ד״ר עדנה פשר ושות' - יועצים לניהול בע"מ
צילום: יח"צ
