זו השנה הרביעית ברציפות בה אני לוקחת חלק בהובלת "האקתון אלברט איינשטיין לחינוך", פרי חזונה של ד"ר עדנה פשר. ובכל פעם אני מתרגשת מחדש... ההאקתון הוא הרבה יותר מאירוע. הוא מרחב. מרחב שבו חינוך, טכנולוגיה, ניהול ויצירתיות נפגשים ובעיקר מרחב שבו אנשים מרשים לעצמם לחשוב אחרת. במהלך ימים אינטנסיביים, פגשתי צוותים מגוונים: מורים, יזמים, אנשי טכנולוגיה ואנשי חינוך - כולם מחויבים לאתגר אחד משותף: עיצוב חינוך רלוונטי לעולם שמשתנה בקצב מסחרר. ומה שמרגש במיוחד - זו לא רק התוצאה, אלא הדרך: מרחב שמזמין כל אחת ואחד, ללא קשר לגיל, לתפקיד או למיקום גיאוגרפי, לקחת חלק ביצירה. מתוך המרחב הזה – הפתוח, המגוון והאינטנסיבי צמחו שלוש תובנות ניהוליות עמוקות: 1. מסגרת ברורה מאפשרת חופש אמיתי דווקא אילוצי הזמן, המשאבים והפוקוס יוצרים קרקע לביטוי יצירתי. כשמנהלים מגדירים גבולות חכמים - הצוותים לא מצטמצמים, הם נפתחים. 2. גיוון הוא לא סיסמה - הוא מנוע ביצוע הצוותים החזקים ביותר היו אלו ששילבו זוויות שונות באמת: חשיבה פדגוגית לצד חשיבה טכנולוגית, ניסיון שטח לצד מבט אסטרטגי. בעולם ניהולי מורכב - אחידות היא סיכון. 3. למידה מתרחשת כשמאפשרים אי-ודאות מנהיגות בהאקתון (ובכל ארגון) היא היכולת לא לדעת הכול מראש, לאפשר ניסוי, טעות ותנועה. תוצרים מצוינים נולדים כששוהים מספיק זמן באזור הבעיה וכשלא ממהרים להתקבע על פתרון. אחרי ארבע שנים, אני יכולה לומר בביטחון: ההאקתון הוא תזכורת חיה לכך שחדשנות לא מתחילה בטכנולוגיה - אלא באנשים, באמון ובאומץ לשאול שאלות טובות. וזו גם מהותה של מנהיגות: לא לספק תשובות מוכנות, אלא לאפשר חיפוש משותף. מודה לעדנה על הזכות להיות חלק מתהליך שמחבר בין חינוך, ניהול ועתיד. *הכותבת: לימור מוצניק/יועצת לחדשנות וצמיחה ארגונית שופטת וחברה בצוות הניהול של האקתון אלברט איינשטיין לחינוך צילום: יח"צ | 
